פסק-דין בתיק ת"ק 26870-11-11

1.         רכבו של התובע נפגע בתאונה דרכים אותה הוא מתאר כך: התובע נהג ברכבו, פנה שמאלה ועצר ורכב שנסע לפניו בלם. לפתע רכב אחר, שהיה נהוג בידי הנתבע 2 (להלן:"הנתבע") אשר נסע אחרי רכב התובע, פגע בחלק האחורי של רכב התובע.

כתוצאה מאירוע זה, נגרם לתובע נזק והיות והתובע סבור, שהאחריות לגרם התאונה ולגרם הנזק רובצת על הנתבע, הגיש הוא תביעה זו לחייב את הנתבע ואת הנתבעת 1 (להלן:"הנתבעת") לשלם לו את נזקיו בסך של 5,021 ש"ח, הכולל בחובו: נזק ממשי לרכב
בסך של 3,471 ש"ח, שכ"ט שמאי בסך של 600 ש"ח, הפסד זמן עבודה, טרחה, טלפונים בסך של 900 ש"ח ואגרת משפט בסך של 50 ש"ח.

2.         הנתבעת הגישה כתב הגנה, בשמה ובשם הנתבע ובכתב ההגנה, סבורים הנתבעים שיש לדחות את תביעת התובע, משום שביום האירוע, עמד הנתבע מאחורי רכב התובע ברמזור אדום. עת התחלף הרמזור לאור ירוק, החל התובע בפנייה שמאלה וגם הנתבע פנה אחרי רכב התובע.

            לפתע, לאחר הפנייה אותת התובע לנתבע לעצור וטען, שהנתבע פגע ברכבו.

הנתבע מכחיש את טענת התובע וטוען, שלא הרגיש שפגע ברכב התובע ואין ברכב הנתבעים כל סימני פגיעה וכי התובע, אשר נוהג ברכב ישן משנת 1995, שעליו סימני נזקים קודמים, מנסה לעשות עושר ולא במשפט.

3.         אין מחלוקת בין הצדדים בכל הקשור לסדר נסיעת הרכבים, שכן מוסכם על הצדדים, שרכב הנתבע עמד אחרי רכב התובע ברמזור ובעת שהתחלף האור לירוק, החל התובע בנסיעתו ופנייה שמאלה והנתבע נסע אחריו וגם הוא פנה שמאלה.

המחלוקת בין הצדדים היא, האם הפגיעות שנמצאו ברכב התובע נוצרו כתוצאה מפגיעת רכב הנתבע, או שמא יש לקבל את טענת הנתבע, שהתובע מנסה להיפרע מהנתבעים, למרות שהנתבע לא פגע ברכב התובע.

4.         לאחר שעיינתי בחומר הראיות, כולל עדויות הצדדים המעורבים בתאונה ולאחר ששקלתי חומר ראיות זה, אני קובע כי הנתבע אחראי לפגיעה ברכב התובע ולכן, אני מחליט לקבל את תביעת התובע בחלקה - זאת מהנימוקים הבאים:

            א.         א)        הנתבעים לא אומרים בפה מלא, שהנתבע לא פגע ברכב התובע אלא לטענתם, הנתבע לא הרגיש כי פגע ברכב התובע. (ראה סעיף 3 לכתב ההגנה).

רק בבית המשפט אומר הנתבע, שהוא לחלוטין לא פגע ברכב התובע. (עמ' 2 לפ',ש' 26).

מהעובדות ומהמסמכים שהובאו בפני, אני קובע, שאין להוציא מכלל אפשרות, שהנתבע לא הרגיש בפגיעה ברכב התובע שנסע לפניו, אך אם לא הרגיש, אין זה אומר שיש לשלול את טענת התובע, שהנתבע אכן פגע בחלק האחורי של רכבו.

                        ב)         התובע היה עקבי בטענותיו ואת טענתו בדבר פגיעת הנתבע בחלק האחורי של רכבו, כבר העלה התובע בהודעתו למבטחת שלו.

שני הרכבים החלו בנסיעה, עם התחלף האור ברמזור לאור ירוק, שניהם פנו שמאלה, ברם בשל אי שמירת מרחק של הנתבע מרכב התובע, פגע רכב הנתבע בעת שרכב התובע עצר בעקבות עצירת רכב שנסע לפניו. (ראה דברי התובע בעמ' 1 לפ',ש' 24- 26).

ב.         א)        בכתב ההגנה מתארים הנתבעים את סדר נסיעת התובע והנתבע כך:
" ..עמד הנתבע מאחורי רכב התובע ברמזור אדום. עת התחלף הרמזור לאור ירוק, החל התובע בפניה שמאלה וגם נהג הנתבע פנה אחרי רכב התובע". הא ותו לא.

                        ב)         בעדותו בבית המשפט חוזר הנתבע על מה שנאמר בכתב ההגנה, שבתחילה עמדו שני הרכבים ברמזור אדום, כאשר רכב הנתבע עומד אחרי רכב התובע ושניהם פנו שמאלה. עוד נאמר, הן בכתב ההגנה והן בעדותו של הנתבע בבית המשפט, שמיד אחרי הפנייה עצר התובע והנתבע עצר אחריו. כפי שצוין לעיל, עד כאן תואמת עדותו של הנתבע לעובדות שהעלה בכתב ההגנה, אך מכאן ואילך מרחיב הנתבע ומוסיף עובדות, שאינן כלולות בכתב ההגנה. בבית המשפט מעלה הנתבע גרסה חדשה והיא: התובע פנה ימינה, שינה מסלול ואילו הנתבע המשיך במסלול שנסע בו קודם ואחרי רגע  ראה הנתבע, שהתובע נוסע מצד ימין של הנתבע ומבקש מהנתבע לעצור.

                        ג)         כל שהוסיף הנתבע בבית המשפט על שינוי מסלול ועל העובדה שהתובע ביקש ממנו לעצור, אינו קשור לפגיעה עצמה, אשר אירעה עוד קודם לכן, עת נסע הנתבע אחרי רכב התובע והנתבע פגע בחלקו האחורי של רכב התובע לאחר שרכב התובע עצר.

מה שהוסיף הנתבע, אכן תואם את טענתו של התובע, הטוען כי לאחר התאונה:" הוא (הנתבע-ג.ב.) ניסה להמשיך לנסוע, ניסיתי לרשום את מספר הרכב...פתח את החלון ואמר לי, מה אתה עושה..."